פסח חלף עבר לו והורים רבים לגילאי שנתיים פלוס מינוס עומדים מול הדילמה הידועה: לגמול
או לא לגמול? הילד מוכן או לא? האם אנחנו ההורים מוכנים בכלל? כדי לענות על השאלות
הללו בואו נחזור רגע אחורה ונבין מה עובר על הילד, וגם עלינו ההורים בדרך לגמילה מוצלחת. 

 

תינוק מגיח אל אוויר העולם, עירום וצווח. קר לו, מסנוור לו והוא רעב.. התינוק האנושי הוא הייצור
חסר הישע ביותר בממלכת החי – הוא תלוי לחלוטין בסביבה שלו על מנת לשרוד. לכן הוא
מגיע מצויד במערכת אזעקה מפותחת היטב שנועדה להורות למטפלים בו שהוא זקוק להם.
התינוק דורש  שכל מה שהוא רוצה יינתן לו כאן ועכשיו – ולא מעניין אותו שבדיוק עכשיו יש לך
סיר על הגז או שאתה בשיחה חשובה... הוא מפעיל את מערכת האזעקה שלו ודואג לכך שאתה

תגיע ותעשה מה שהוא רוצה – ואם אתה לא מבין מה הוא רוצה הוא ימשיך לבכות עד שתבין.

 

התינוק חי טוב מאוד עם מצב העניינים כמו שהוא – טוב לו, חם לו, שבע לו ונקי לו כל אימת שהוא רוצה. הצרכים שלו מסופקים כאן ועכשיו ואם בא לו לעשות פיפי עכשיו, הוא לא צריך להתאפק ולא כלום- הוא ישחרר עליך קשת בדיוק בזמן ההחתלה שלו.

 

במהלך שנת חייו השנייה של התינוק דברים מתחילים להשתנות. פתאום באים אליו ההורים עם כל מיני דרישות: "נכון שאתה רעב, תחכה קצת עד שאסיים לבשל..". הנסיך הקטן לא מבין איך בדיוק מתחילים לערער על שלטונו.. המציאות באה ומתחילה להכתיב כל מיני תנאים ומגבלות – ומיותר לציין שהוא לא אוהב את זה ממש.במהלך השנה הזו הילד מתחיל להבין שהוא בעצם גורם נפרד בעולם וכל הסובבים אותו שונים ממנו בעוד שלפני כן הוא תפס אותן כחלק ממנו. הוא מתחיל להבין שהמציאות לא תמיד תואמת את מה שהוא רוצה באותו רגע.  

 

פתאום ביום בהיר אחד מגיעה אימא עם מכשיר מוזר ביותר שנראה כמו כובע, או גיגית ואומרת– זהו מהיום אתה חייב לעשות את הפיפי והקקי שלך בתוך הדבר הזה .. סליחה??? חושב הנסיך הקטן.. מה פיפי וקקי בתוך הדבר הזה?? – אותה פעולה שעשיתי בדיסקרטיות בשקט בשקט בתוך החיתול שלי מתי שבא לי , אני אמור לעשות עכשיו קבל עם ועידה, ועוד לחכות עד שאני אוריד את הבגדים ואשב??הדרישה מהילד "לעשות בסיר" היא שיאו של התהליך בו הילד מבין שהמציאות מתחילה לדרוש ממנו דברים חדשים , לא מוכרים ולפעמים גם מפחידים. הילד נמצא כעת בתחילתו של תהליך חשוב שישפיע על האופן שבו הוא רואה את עצמו וכיצד אחרים רואים אותו. זהו שלב שבו הילד מגבש את תפיסת הנפרדות שלו מהוריו, את תחושת האוטונומיה שלו המלווה בשליטה גוברת והולכת בגופו.

התמודדותו של הילד עם הדרישות היא קשה – כי הוא נאלץ לזנוח "תוכנית עבודה" שעבדה בשבילו מצוין ולאמץ תוכנית עבודה חדשה. ואם הילד אינו מוכן לשינוי זה – צפויה לו ולהוריו התמודדות קשה שיכולה להסתכם בתסכול רב, קונפליקטים ורגשות קשים של שני הצדדים.

הגמילה היא שלב התפתחותי חשוב  שבבסיסו עומדים תהליכי בשילה שיאפשרו      
אותו. זה ברור לנו מאליו שכמה שלא נרצה ונלחץ ונאיים לא נוכל ללמד ילד בן חמישה
חודשים ללכת, או תינוק בן חצי שנה לדבר- השרירים האחראיים על רכישת ההליכה 

 והדיבור לא הבשילו אצל התינוקות. הבשילה של המערכות הפיזיולוגיות והרגשיות 
 של הילד היא הבסיס לגמילה.

אז איך עושים את זה?

 

על קו הזינוק – מייד לאחר הלידה!

כבר מרגע הלידה בכל החלפת חיתול אנו אומרים בקול רך ונעים:   "אני רואה שעשית פיפי ולכן מחליפים לך חיתול". או: "אני מנקה לך את הטוסיק כי עשית קקי, זה כייף להיות נקי כך לא שורף לך הטוסיק וכך יש לך ריח נעים וטוב". הרבה יגידו: מה כבר בגיל הזה? ובכן כן, חשוב שההורה ימליל (יבטא במילים) את כל הפעולות סביב הטיפול בתינוק. באופן הזה,  זמן רב לפני שהחל תהליך הגמילה אנו מביאים למודעות של הילד את העובדה שיש הפרשות מגופו והמילים "קקי" ו"פיפי"  אינן חדשות לו. הוא לומד לקשר את ניקיון הגוף עם הרחקת ההפרשות ממנו באמצעות החלפת החיתול המלא בחיתול נקי.

אם תאמרו זאת בתחושת גועל הילד ילמד שגופו מייצר חומרים מגעילים: הוא יתחיל לחוש שהוא מסוגל לגרום להורה תחושות לא נעימות ושיש לו כוח בגופו לשנות את הבעותיהם ורגשותיהם של הוריו. אם ההורה יאמר את הדברים כחלק טבעי ואינטגראלי של הטיפול בתינוק, הילד ילמד על קיומם של "פיפי" ו"קקי" ועל כך שהם מורחקים מן הגוף, אך הוא לא יפתח  תחושות של גועל או של כוח ושליטה על הוריו.

 

הולכים ומתקרבים לרגע הגדול – למה נשים לב?

בגיל שנתיים בערך מבשילה אצל הילד השליטה בסוגרים. לא לכולם - יש ילדים זריזים שאצלם המערכת בשלה לפני גיל שנתיים, אצל אחרים המערכת הפיזיולוגית מוכנה לגמילה לקראת גיל שנתיים, שנתיים וחצי ומעלה.היו עירניים ושימו לב לסימנים מקדימים:

• אם הילד נוהג להודיע לכם שהוא עשה פיפי/קקי בטיטול, או שהוא הולך הצידה ועושה בשקט את צרכיו.

• סימן חשוב נוסף הוא אם הילד מתעורר משנת הצהרים כשהטיטול יבש, תמלילו זאת לילד: "אני רואה שהתעוררת יבש, כנראה שהצלחת לא לעושת פיפי בטיטול". כך הילד שומע שיש לו תחילת שליטה בסוגרים: מצפים ממנו לשוב ולהצליח.

• סימן נוסף הוא אם אתם רואים שהילד הולך כשרגליו צמודות זו לזו או מנסה להשתחרר ממטען לא נעים. אמרו לילד: "אני רואה שעשית קקי אתה יודע איפה אבא ואימא עושים קקי? בשירותים, בוא נחליף את הטיטול ואז יהיה לך נוח יותר". כאן הילד מגלה שלא כל–כך נוח לו להתהלך עם מטען של שתן או צואה וזה גורם לו להרגיש פחות חופשי ופחות נוח לזוז ולהתנועע. הילד גם שומע שוב שקקי בחיתול גורם להרגשת אי נוחות, הוא שומע שוב את השם של אותו חדרון קטן שנקרא "שירותים " והוא מתחיל לקשר בין הקקי והפיפי שלו לבין אותו חדרון קטן.

 

מציעים "הצעות מגונות"..

ביחד עם השלב השני בשלב זה אנו מתחילים להציע לילד לעשות את הפרשותיו בסיר
או בשירותים וזאת לאחר שהסיר ומקטין-השירותים ניקנו והילד ראה אותם. אמרו לילד:
"עוד מעט גם אתה תעשה פיפי וקקי בשירותים / סיר", כך ניטעת בילד הציפייה הברורה
שגם הוא אמור לעשות את צרכיו בשירותים. אמרו את המשפט ברוגע, בטון בוטח וברור,
כך שהילד יקבל את התחושה שהדבר יתרחש באופן טבעי ובקרוב.

הילד יכול להגיב או שלא להגיב, אך הדברים נאמרים שוב ושוב.

באחד הימים עולה ההצעה: "אולי גם אתה רוצה לנסות לעשות פיפי בשירותים?"
יש ילדים שיסכימו לנסות זאת, חלק לא יגיבו כלל ואחרים יירתעו בבהלה. אתם תמשיכו
להציע זאת ותעבירו את המסר בשפה פשוטה ומובנת: הגוף שלנו לא צריך יותר את
הקקי והפיפי שלו והוא מוציא אותם החוצה בשירותים, כשאנחנו מורידים את המים
בשירותים, הם לוקחים איתם את הפיפי והקקי ומרחיקים אותם מכאן. אמירה זו מאפשרת
לילד להתמודד עם החשש שאיברים חיוניים יוצאים מגופו ומקלה עליו להיפרד מהם
בעת הלחיצה על ידית מיכל ההדחה של הניאגרה. ניתן להיעזר בספרים וקלטות כמו:
"סיר הסירים" ו"בלי חיתולים".

 

שעת השי"ן - יושבים על הסיר

בשלבים הקודמים ההורה מפנה את תשומת ליבו לנושא היציאות של הילד ולומד פחות או יותר את הזמנים הקבועים שהם מתרחשים. בשלב זה, כאשר השגנו את שיתוף הפעולה של הילד והסכמתו לשבת על הסיר, וגם הכרנו לו את התהליך באופן מילולי וחזותי אנו ניגשים לפעולה עצמה – לשבת על הסיר, וזהו רגע מכונן עבור הילד וההורה.

מקמו את הסיר בחדר השירותים או האמבטיה במקום קבוע ואל "תנדדו איתו" ברחבי הבית. הילד יושב על הסיר או בשירותים וההורה אומר לו:  "עכשיו אתה יכול לעשות פיפי כמו שאני עושה, אתה תרגיש נעים ונוח ואני מאוד אשמח". הישארו ליד הילד ועודדו אותו, אולם אל תהפכו את השהייה המשותפת ליד הסיר "לשעת קריאה" או לשהות ארוכה שבסופה  תאבדו את הסבלנות. הכוונה היא לשהות ליד הילד מספר דקות שבסופן תוכלו  לומר – "נפלא, נהדר, כל הכבוד" – או "אין דבר, בפעם הבאה בוודאי תצליח לעשות פיפי / קקי בשירותים". ואם הילד לא עשה ניתן לחתל אותו מחדש.

אם הפעוט שוב עשה את צרכיו בחיתול, יוחלף לו החיתול בליווי אותה אמירה " "אין דבר..." חשוב להדגיש שוב, שאין להביא את הסיר למרכז הסלון או למרכז המטבח ואין להפוך את הניסיונות הללו לחגיגה שבה כל המשפחה יושבת סביב הפעוט ומשמיעה קריאות עידוד. חשוב לקשר את היציאות רק לעצמן ולא ליצור אצל הילד "רווחים" אחרים של תשומת לב.

 

"פספוסים" – התגובה שלכם קריטית!

אפשרו לילד להסתובב בבית בעירום מלא או חלקי ואז ניתן להניח שהילד יפספס באחד מהמקומות ברחבי הבית. בדרך כלל כאשר השליטה בסוגרים כבר נרכשת מדובר בפיפי, ואז הזכירו לילד : "אתה יודע איפה עושים פיפי / קקי " וכמובן "אין דבר כשתצטרך שוב לעשות פיפי או קקי תגיד לי ואני אלווה אותך לסיר/לשירותים."

הצורה שבה ההורים מגיבים ל"פספוסים" היא קריטית. תגובה של כעס, של מתח או של גועל תעורר בפעוט פחד, חרדה, אשמה ועשויה להוביל להימנעות והמשכיות התהליך הרבה מעבר למצופה.

גם תגובה של צחוק, לעג וזלזול תגרור את אחד מאותם רגשות אצל הילד ותחזק דימוי עצמי לקוי. גם תגובות  של התלהבות יתר אינן רצויות- הן עשויות  להוביל להבנה לא מודעת של הפעוט שיש לו עמדת כוח למיקוח ולסחיטה רגשית של ההורים. אין מתכון מדוייק לתגובה – היא  צריכה להיות מאוזנת ועניינית: שמחה על הצלחה, אמירת "חבל", "אין דבר" כאשר הילד מפספס.בשום אופן לא להתעלם! - התעלמות מוחלטת הנתפסת בעיני הילד כאדישות מצד ההורים.

 

נפרדנו כך... – הפרידה מהטיטולים

כשהילד כבר מצליח ברוב הפעמים ביום לעשות את צרכיו בשירותים / בסיר, אמרו לילד שבחבילה נותרו רק עוד כמה טיטולים וכשאלה ייגמרו, הוא יוכל לעשות את צרכיו מעתה תמיד בשירותים / בסיר.

ייתכן והילד יראה סימני היסוס וחרדה המבטאים את החשש לחצות את קו הגבול שבין ינקות לילדות. גם עבורו- כמו עבורנו, מסמלת הגמילה את הפיכתו ל"ילד גדול" וקשה להחליט שזהו זה. אולם כשאנו בטוחים ביכולת השליטה של הילד בסוגרים וכשברור לנו ולו כי ברוב הפעמים הוא מצליח לעמוד במטלה של "צרכים בשירותים", הרי שאנו צועדים ביחד קדימה גם אם יהיו פה ושם "פספוסים". וכשאלה קורים תפקידנו לומר: "זה בסדר, בפעם הבאה בוודאי תעשה את הצרכים בשירותים". כך משדרים לו: "אנו מצפים ממך וסומכים עליך"  ובמקביל מאפשרים לו  את האופציה "לפספס" כשהוא יודע שאנו לא נכעס ולא נצא מדעתנו בשל כך.

 

אצל חלק מן הילדים יעברו כל השלבים במהירות, אצל חלק התהליך ימשך  חודשיים – שלושה.  אם נעביר לילד את המסר שאנחנו איתו ואנו קשובים לרצונותיו וצרכיו, שאין אנו כופים עליו בכוח את רצונותינו ומוחקים את קיומו, ושאנו סומכים עליו בתהליכי הצמיחה והגדילה ובוטחים בכוח שלו לעבור אותם, אז יעבור כל תהליך הגמילה בדרך נעימה, נוחה ובטוחה.