ציפורים זועמות או פיראטים ונסיכות?

 

אם הייתי אומרת לכם את המילה "משחק", מה האסוציאציה שהייתה עולה לכם בראש?לרוב הילדים והמבוגרים של
היום עולים משחקי המחשב, הווי, האקס בוקס, האייפד ואייפון. המדיה הדיגיטלית הולכת ומשתלטת על החיים המשחקיים
של הילדים שלנו. הם יושבים  מול המסכים ומשחקים בצורה פסיבית בציפורים זועמות,  שדים ורוחות או סתם טמבל
שרודף אחרי מטבעות..

 

בואו נחזור רגע אחורה – אל המשחקים של פעם. המשחקים שבהם הילדים התרוצצו ברחבי הבית עם חרבות, דמיינו שהם גיבורי על או נסיכות, רופאים וחולים, מוכרים בחנות או אבא ואימא שמחזיקים בתינוק.

המשחק הוא צורת הביטוי הטבעית של הילד – באמצעות המשחק הילד יכול לתרגל את החוויות והתפקידים השונים שהוא פוגש במהלך החיים, לבטא את הרגשות שהוא מרגיש בצורה לא מילולית. מחקרים מראים שילדים מתקשים מבחינה התפתחותית לבטא את הרגשות והסוגיות שמעסיקות אותם מילולית. הם מרגישים רגשות שונים ולרוב הם אינם יודעים את המילים שמבטאים את הרגשות הללו.  לכן נראה פעמים רבות ילדים צועקים בחוסר אונים כאשר הם רוצים משהו, או זורקים בזעם את הצעצועים – הם לא מסוגלים לומר במילים "אני כועס וזועם כי אתה לא נענה לדרישתי" או " לא הולך לי מה שאני רוצה ולכן את כועס" – הם מבטאים את הכעס שלהם באופן התנהגותי ולא מילולי מכיוון שהתפתחותית הם אינם מסוגלים לבטא את רגשותיהם באמצעות השפה.

במהלך עבודתי כמטפלת במשחק נתקלתי בילדים רבים שהביעו, עיבדו והבינו את חוויות החיים שלהם ורגשותיהם דרך המשחק. קחו לדוגמא את רועי (שם בדוי) בן ה-8, ילד קטן מבחינה פיזית, שמראהו מזכיר יותר ילד בן 6. רועי סבל מאוד בביה"ס מחבריו שהקניטו אותו על גובהו, והוא התמודד בנסיגה חברתית, שתקנות, קשיי קשב וריכוז בכיתה. לא היו לו כמעט חברים והוא היה בודד מאוד בביה"ס ואחר הצהריים. באמצעות המשחק רועי הביע את הקושי הרגשי הרב שהוא חווה. במהלך המשחקים הוא דמיין שהוא דינוזאור גדול שמביס את כל הדינוזאורים הקטנים אותם הוא סידר ברחבי החדר. המשחק שלו היה מלא אגרסיות וכעס אותם הוא לא העיז לבטא בחייו. עם הזמן והמשך הטיפול רועי למד לבטא את הרגשות והכעס שלו ולמצוא את הכוחות לעמוד על שלו מול ילדי הכיתה.

שום משחק מחשב – גם אם הילד משחק בו כגיבור המיתולוגי שמביס את השדים – אינו מאפשר לילד לבטא בצורה כה אקטיבית את הרגשות שלו ולהבין אותם. ילדים חווים מגוון כה רחב של חוויות: תינוק חדש שהצטרף למשפחה, יחסים חברתיים בגן ובביה"ס, יחסים במשפחה, מכות, עלבונות ועוד.. המשחק מאפשר להם לבטא אקטיבית את הרגשות המציפים אותם. והילד הרגיל, הממוצע מחפש את המקום הזה שבו הוא יוכל לבטא את עצמו.

המסכים שבהם הילדים משחקים היום הם לא משחקים שמאפשרים להם לעשות את זה. המסכים אומנם חושפים לילדים עולם דימיוני ממוחשב  - אולם העולם הזה רחוק מהמציאות היומיומית אותה הם חווים. האסקפיזם הממוחשב הוא אולי נחמד- אבל הוא מעודד פסיביות וחושף לעולמות תוכן שלרוב אינם תואמים לרמה ההתפתחותית של הילד. 

הורים רבים רואים במסכים ובמחשב  גורם שנותן להם "שקט" מהילדים. מעין תחושה שהילד בסדר והוא משחק ונהנה. אנו כהורים חייבים לתת לילד את המרחב המשחקי האקטיבי – זו המתנה הכי גדולה שהורה יכול להביא לילד שלו.  כהורים תפקידנו לעודד את הילדים להתנתק מהמסכים, למלא את הבית בצעצועים המעודדים משחק דימיוני, משחקי תפקידים ותיאטרון. משחקים שיאפשרו להם להביע אקטיבית את מה שהם מרגישים, חווים, רוצים וצריכים עודדו אותם לשחק. אך רק עידוד הוא לא מספיק – אתם יכולים לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהעניק לילד מתנה אמיתית בדמות הקשב ותשומת הלב הבלעדית שאתם נותנים לו.

קחו לכם חצי שעה ביום, ואם אין – גם 10 דקות מספיקות,, שימו את הצעצועים השונים של הילד באופן שיהיה נגיש לו, שבו עם הילד והתבוננו בו משחק. לא תוך כדי שיחה בטלפון, שטיפת הכלים או סידור הכביסה, אלא 10 דקות של התבוננות פעילה, מרוכזת במשחק של הילד. תתפלאו כמה אינפורמציה על הרגשות והחוויות של הילד ניתן לשאוב מכך. דברו עם הילד, תארו לו מה הוא עושה ("הנה לקחת את האוטו, את הבובה, הבובה כועסת – היא בוכה וכיוצ"ב). אל תכוונו את המשחק שלו ואל תשאלו שאלות – תנו לו לזרום עם מה שהוא רוצה להביע. שקפו את הרגשות של הדמויות  בהם הוא משחק.

עצם הקשב, תשומת הלב הבלעדית שההורה נותן לילד בפרק הזמן הקצר הזה – נותן לילד את התחושה שההורה מבין אותו, נמצא איתו, ושיש לו מקום בטוח להביע גם את הרגשות הקשים ביותר שהוא חווה באמצעות המשחק. הדיבור של ההורה ואם אנחנו מחפשים גם תועלת קוגניטיבית, מחקרים מצאו שעצם התיאור של מה שהילד עושה והרגשות שלו מפתחים את היכולת של הילד לשייך שמות לפעולות, לרגשות ולמחשבות שלו.

שחקו עם הילד, ואולי בדרך גם תמצאו את הילד שבכם שאהב לשחק, ובדרך מצא את המילים שגרמו לו לשכוח כמה כיף זה לשחק ולדמיין שאתה מישהו אחר, בעל כוחות אחרים... תזכרו תמיד שהצעצועים הם המילים עבור הילד והמשחק הוא השפה שבאמצעותה הוא מביע את עצמו.